|
תיירות אקולוגית יוצרת הזדמנויות לאנשים לחוות משאבי טבע ופסטורליה כפרית, באופנים שיש בהם יותר הבנה, הערכה והנאה; תיירות זו אינה שוחקת או פוגעת במשאבי הטבע והנוף. מיזמים ואתרי תיירות אקולוגיים מפותחים ומנוהלים בגישה משמרת ומטפחת לסביבה הטבעית והתרבותית שבה הם מתנהלים, דרך הכרה ויישום של ממשקים אקולוגיים בני-קיימא.
היעדים העיקריים של הסמכה אקו-תיירותית:
-
הפחתת השפעה שלילית על הסביבה.
-
שימוש מושכל וחסכוני יותר במשאבי טבע, במיוחד המתכלים.
-
הארה תודעתית של התייר בהיצע האקו-תיירותי ובמימשקים אקו-תיירותיים.
-
הגברת שביעות הרצון של הלקוחות והביקוש התיירותי, וכך הגדלת הכדאיות הכלכלית למפעילים ולעסקים בצד ההיצע.
במסגרת פרויקט חיים (LIFE ) לירדן התקיימו ב-2007 וב-2008 סדנאות 'תיירות אקולוגית' לתיירנים, במהלכן גיבשו המשתתפים אמות מיבחן להסמכה ל'תג ירוק' (של תיירות אקולוגית) על ידי היערכות נאותה, כגון: פיתוח 'ירוק' ובניה 'ירוקה' של אתרי ומתקני תיירות, הפרדה ומיחזור של פסולת, חיסכון בשימוש באנרגיה ומים, חינוך, הדרכה והסברה, שימוש נכון בחומרי ניקוי והדברה ועוד.
התיירות האקולוגית בצד הביקוש בישראל עודנה מצומצמת מאד. השוק האלטרנטיבי במובן הרחב של אורח חיים והרגלי צריכה, עבודה ופנאי, גדל אמנם ומתקרב למיליון נפש, אבל רובו הגדול מחיל את הגישה האלטרנטיבית רק על קומץ מוגבל מאד של תחומים/נושאים/פעילויות בחייו ולרוב לא כולל הרגלי הנופש והתיירות שלו. התהליך של אימוץ נורמות והעדפות 'ירוקות' בקרב הציבור הרחב הוא איטי, ומאופיין ביותר דיבורים ממעשים, אבל אין ספק שקיים תהליך והוא צפוי לגבור לנוכח הבעיות הגלובליות החמורות בתחום הזיהום הסביבתי, המחסור במים וכיליון הדלק הפוסילי.
התייר הישראלי עדיין אינו מחפש ואינו מוודא הסמכה אקולוגית או אפילו תרבות אקולוגית באתרי היעד לחופשות שלו. אבל חשוב ליצור גירוי ופיתוי מצד ההיצע ולא רק להמתין ללחץ בררני מצד הביקוש. זהו משחק חיובי בין ההיצע לביקוש כפי שמתחולל בעשורים האחרונים בנושא האירוח הכפרי והמלונאי בישראל. לכן בפרויקט "LIFE מקורות הירדן – אדם וטבע", הושם דגש באמות המיבחן להסמכה אקולוגית על הסברה והדרכה לאורחים ולמטיילים; מדובר בפעילות 'חינוכית' לא ממוסדת, הפונה אל התודעה והמוסר שלהם לחידוד תשומת הלב להתנהגות ידידותית יותר לסביבה ולאמצעים הנינקטים על ידי המארחים, המפעילים והמדריכים לשימור וחיסכון במשאבים לא מתחדשים.
בשלב זה, אין עדיין חוקים ותקנות, ואין עדיין אכיפת סטנדרטים 'ירוקים' בתיירות, אבל יש פעילות של המשרד להגנת הסביבה ומשרד התיירות בתחום הזה. לכן היערכות 'ירוקה' בצד הביקוש הינה עדיין וולונטרית.
התיירן, מפעיל אתרי ושירותי התיירות, המבקש לאמץ עקרונות 'ירוקים', נידרש להשקיע הון בתכנון, ייעוץ, הקמה והתקנה תואמים לעקרונות ולסטנדרטים ה'ירוקים' המתפתחים בארץ ובעולם, ובנושאים מסויימים לשאת בהוצאות תיפעול גבוהות יותר בגין תווי תקן 'ירוקים' ואמצעי שימור וחיסכון סביבתיים. העלות הנוספת בתיפעול שוטף, לאחר קיזוז חיסכון בהוצאות חשמל ודלק בעיקר, יכולה להגיע ל-10-20% ויותר. תיירן- מפעיל הבוחר בדרך ה'ירוקה' חייב להצדיק את העלות הנוספת בשילוב של הגדלת הביקוש (התפוסה), העלאת המחיר (לביקור, ללינה, לארוחה, לסדנה וכו') וסיפוק מוסרי, - במינונים שונים ביניהם.
אין ספק שבטווח של שנים ספורות גם ההיצע וגם הביקוש בתיירות אקולוגית (הוליסטית - מלאה, מקיפה, כוללת) יתרחב בהיקף של מאות אתרים ומתקנים ברחבי הארץ, ויהיה תג מחיר מוסף לאיפיון ולמיתוג ה'ירוק' המוסמך. אבל גם בתחום הזה יש צורך בסיוע מקצועי ותמריצי, כדי להרחיב ולהעמיק את המודעות והעשייה בצד ההיצע ואת הבררנות וההעדפה בצד הביקוש.
מבוסס על פרק מתכנית האב חיים (לייף) לירדן, משרד נוףש
|
