הוא הגדול ב
מקורות הירדן. נחל מיוחד-במינו וחריג ביותר מבחינה הידרוגרפית: הוא חסר אגן-ניקוז כלשהו. הוא יוצא מנקודה אחת,
עין דן, ובהמשכו איננו מצרף אליו יובלים, כדרכו של נחל רגיל, אלא להפך: מתפצל לפלגים אחדים. חלק מפלגים אלה זורם אל
החצבני, אחרים אל
הבניאס, ואחרים שבים ומתאחדים וחוזרים להיות נחל דן. קשה לבדוק כיום, אחרי אלפי שנות
חקלאות אינטנסיבית ושימוש במי הדן, מהלכו של איזה מן הפלגים האלה הוא "טבעי", ואיזה פלגים אינם אלא תעלות-השקיה מעשה-ידי-אדם. הפלגים העיקריים, ממערב למזרח, הם: שניר ("פלדי") צפוני ודרומי, קורן, הגושרים, טל, דן, ליש ("הברווזים") ולֶשֶׁם. מלבד פלגים אלה נלקחים מים רבים מן הדן בצינורות המובילים אל מפעל "הדן המערבי" (או "חצבני-דן"), "הדן המזרחי", והיישובים דן, דפנה, שאר-ישוב. בערבית נקרא הנחל בשם נַהְר א-לִידַאנִי. עד לשנת 1970 היה לנחל דן
אגן ניקוז זעיר בן 24 קמ"ר. מאז הוטה אגן-ניקוז זה לעבר החצבני, ועתה אין לדן אגן-ניקוז כלל. הטיה זו נועדה לשמור על מי הדן בפני זיהום משטח אגן-הניקוז. בכך נמנע זיהום משני סוגים: זיהום במי-שיטפונות בעקבות גשם חזק, שהיה גורם בעבר מדי-פעם להעכרה קשה של מי-השתייה שנשאבו מהדן ליישובים הסמוכים; וזיהום אפשרי מדליפה בצינור-הנפט