לינה על גדות הנחלים:

הרצון להתמקם סמוך לנחל, לישון ליד המים, להיות בטבע – בכל מובן המילה הוא טבעי ונכון.

לעומת זאת, ההשלכות הסביבתיות של לינת אלפי מטיילים בכל מקום – קשות:

מצבורי אשפה, שריפות, השחתת צמחיית הגדות, פעילות אינטנסיבית במים, השתלטות על שטחים ומניעת מעבר ציבורי, הכנסת רכב וטרקטורונים אל גדות הנחל ואף אל ערוצי הזרימה וונדליזם לשמו.

הקונפליקט הקיים (גם אצלנו, העוסקים בנושא) - בין הצורך לשהות לילה בטבע לבין שמירה על הצמחים, בעלי החיים והטבע לאורך הנחל.

בנקודה זו התחדד הצורך להכריע בין הזכות הבסיסית ללינה מחנאית על גדות הנחל לצורך בשמירת ערכי הטבע והנוף של נחלי מקורות הירדן למען צורכי ההווה והדורות הבאים.

ההמלצות הבאות נוסחו בתכנית האב על מנת לנסות ולפתור את הקונפליקט:

ההמלצות נשקלו היטב ומנסות להביא לכלל איזון את הפעילויות השונות בתנאי אחד; שמירתם של הנחלים. הנחת היסוד הנה שנחלים שלא יישמרו יאבדו את ערכם הנופי הייחודי בנוסף לאיבוד ערכים אקולוגיים ופגיעה באיכות המים ובכך ייכרת הענף עליו נשענת בין היתר התיירות לסוגיה.

המלצות:

• תמנע  לינת שטח פרטית במרחב התכנית ובמיוחד באזור משולש הנחלים הרגיש. 
• יבוצע סקר ביקושים קיים וחזוי ללינות מחנאיות במרחב התכנית כדי לתכנן היצע מיטבי של חניוני לילה ומיקומם.
• תוגדל משמעותית מיידית של קיבולות חניוני הלילה במרחב (וללא המתנה לסקר הביקושים) באמצעות הקמתם של חניוני לילה  ולפי תכנית לחניונים הכלולה בתכנית האב המציעה חניוני לילה בתחומי ארץ תעלות המים לה דרגת רגישות נמוכה יותר.
• בתכנית הכוללת חניון לילה מרחק החניון אל גדת הנחל, לא יפחת מ-50 מ'  וקו איסור בנייה לא יפחת מ-100 מ'. ברצועה שבין קו 50 המטרים מגדת הנחל ועד לקו 100 המטרים תותר הקמת אוהלים עונתיים בלבד על משטחים רכים (לדוגמא דשא ולא בטון). הבינוי המותר בתחומי החניון יהיה מינימאלי ויתאים לקיבולת החניון.
• תכנית הסמוכה כאמור בסעיף 3 לגדת הנחל תייעד את רצועת 50 המטרים שבין תחום חניון הלילה לגדת הנחל לשטח פתוח לטובת הציבור, בו לא תותר כל בנייה וכל פעילות החניון, ורצועה זו תהיה פתוחה למעבר הציבור, לשמירת ערכי טבע ונוף ולנופש בחיק הטבע.

מבוסס על פרק מתכנית האב חיים (לייף) לירדן, משרד נוףש